ד"ר אביעד שיינין, ממייסדי עמותת דלפיס, יצא בחודש שעבר לחקור את אוכלוסיית דולפיני הנהרות באמזונס, שמוגדרת כיום בסכנת הכחדה. יחד עם פרופ' רועי דיאמנט מאוניברסיטת חיפה, ניסה לאפיין ולבחון את התנהגות הדולפינים הוורודים. על המחקר המרתק וגם: על הצבע הלא שגרתי של הדולפינים באזור זה
בלב יערות הגשם של האמזונס חיה אוכלוסיית דולפיני נהרות ורודים (Inia geoffrensis), המוגדרת כיום בסכנת הכחדה בעקבות ציד מכוון, לכידה בלתי מכוונת בציוד דייג, סכירה של הנהרות, בניית נמלים ועוד.
ד"ר אביעד שיינין, מנהל מרכז הדולפין והים של עמותת דלפיס, וראש תחום טורפי־על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה, הצטרף בחודש שעבר ליוזמה של פרופ' רועי דיאמנט, ממעבדת האקוסטיקה ותקשורת תת־מימית במחלקה לטכנולוגיות ימיות של בית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה, להנעת מחקר וניטור של אוכלוסיית דולפיני הנהרות באמזונס סביב תחנת המחקר Tiputini, לבקשת מנהלי תחנת המחקר.
תחנת המחקר, הממוקמת על גדות נהר הטיפוטיני, בלב יערות הגשם של אקוודור וכחלק מאזור האמזונס, הוקמה לפני כ־20 שנים. מחקריה התמקדו עד היום ביונקים (בעיקר בעשרת מיני הקופים שחיים בסמוך לתחנה), ציפורים, חרקים ובצומח. עד כה, דולפיני הנהרות הוורודים שחיים באזור התחנה לא נחקרו כלל.
לדברי ד"ר שיינין, דולפינים אלה חיים במימי הנהרות העכורים, ראייתם מאוד ירודה והם משתמשים בקולות לתקשר ולהתמצא בסביבה באמצעות אקולוקציה (סונר). "המעבר לחיים במים מתוקים מהים דרש התאמות פיזיולוגיות בעקבות התכונות הפיזיקליות השונות של מי הנהר המתוקים ממי הים המלוחים כולל בקולות שהם מייצרים".
"מטרת הנסיעה הייתה לסייע לחוקרי תחנת המחקר להתחיל מחקר וניטור ארוך שנים של אוכלוסיית הדולפינים שחיה באזור התחנה. למחקר יהיה רכיב אקוסטי חשוב, עם מערך שפרופ' רועי דיאמנט תרם לתחנה ומחקר ויזואלי להעריך את גודל האוכלוסייה ויציבותה באזור", מציין ד"ר שיינין.
על מנת להגיע לתחנה, ד"ר שיינין היה צריך לטוס מעיר הבירה קיטו לעיר הסמוכה קוקה, וממנה לשוט במשך כשעה וחצי בסירה בנהר, לנסוע כשעה באוטובוס לנהר נוסף (הטיפוטיני) ומשם לשוט כשעתיים נוספות בסירה מהירה לתחנת המחקר. אזור תחנת המחקר נחשב לאחד השמורים ביותר באמזונס ולכן משמש נקודת ביקורת חשובה לשאר יערות הגשם באמזונס.
במהלך כל ימי המחקר, הצליחו החוקרים למצוא ולתעד את הדולפינים, ובעיקר דולפינה בוגרת והגור שלה. בנוסף תועדו מספר בוגרים נוספים בלהקות שונות. ממוצע גודל הלהקה היה שלושה דולפינים (מייצג גודל להקה ממוצע של המין הזה גם באזורים אחרים של האמזונס).
למה הדולפינים ורודים?
"דולפיני הנהרות ורודים מכיוון שהם חיים במי נהר עכורים מאוד", אומר ד"ר שיינין, ומוסיף: "אין להם צורך בהגנה מקרינת השמש ולכן איבדו את הפיגמנט הכהה מלנין, ממש בדומה ללבקנים. הגוון הוורוד מתקבל מהדם שזורם בכלי הדם שעוטפים את גוף הדולפין במטרה להקרין חום החוצה על מנת לשמור על טמפרטורת חום הגוף. הגורים הקטנים נולדים בגוון אפור ובמהלך גדילתם הופכים לוורודים".
בנוסף לשהייה בקרבת הדולפינים חוו החוקרים חוויית יערות גשם אמיתית עם תצפיות על קופים, תנינים, דגי ענק, ציפורים צבעוניות, פרפרים ססגוניים, צבים, לטאות ואינספור מינים של פטריות.
ד"ר שיינין הביע תקווה, כי מחקר זה יהווה צעד ראשון וחשוב לקראת מחקר ארוך שנים ושיתוף פעולה בין החוקרים הישראלים לבין החוקרים מאקוודור.